מאמרים

טראומה וחרדה

טראומה הינו מושג שלקוח מעולם הרפואה ומתייחס למצב פיזי שהינו מעבר ליכולת של המערכות הגופניות השונות שלנו להכיל אותם, ועל כן נוצר מצב של אי ספיקה שמסכנת אותנו לעיתים עד למצב של סכנת חיים ממשית. מצבים אלו דורשים כמובן התערבות רפואית על סוגיה השונים ללא דיחוי. 

בתחום של בריאות הנפש, כאשר אנו מדברים על טראומה, אנו מתכוונים למצב בו אדם עבר חוויה קשה בה הרגיש איום של מוות ממשי, או פציעה משמעותית, או איום על השלמות הפיזית ו/או הנפשית שלו, או של אנשים אחרים בסביבתו. במצב מעין זה בן אדם חש פחד עמוק , חוסר אונים ואימה. טראומות יכולות להופיע לאחר השתתפות בקרב , בעקבות פיגוע , שוד, אלימות מסוגים שונים, תאונת דרכים ועוד. 

 

טיפול בקונטקסט תרבותי

מדינת ישראל מאופיינת מאז ומתמיד במזוג גלויות על הרגליה, אמונותיה ומנהגיה השונים. חלק מאוכלוסיות אלה שומרות על המקורות התרבותיים ועל זהותם הנבדלת בקפדנות לאורך השנים , על כן החברה הישראלית מורכבת מערב רב של קבוצות אנושיות כגון: יהודים , ערבים, חרדים, דרוזים , צ'רקסים ועוד, כשבתוך אוכלוסיות אלו יש גם תתי קבוצות (יהודים חילוניים, דתיים לאומיים, חרדים, ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים, ועוד ועוד).

טיפול בקונטקסט תרבותי לוקח בחשבון ומחשיב כנתון חשוב מאוד את הרקע התרבותי-חינוכי ממנו מגיע המטופל ובו בזמן מתמקד בצרכים האנושיים-ריגשיים ונפשיים שהם משותפים לכולנו כבני האדם . 

 

התקשרות (ATTACHMENT)

תאוריית ההתקשרות  (ATTACHMENT) נחשבת לאחת התאוריות החשובות והמרכזיות בתחום ההתפתחות הנפשית והרגשית של ילדים . מייסד התאוריה הינו ג'ון בולבי, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי אנגלי אשר חי במאה הקודם והחל לפתח את התאוריה שלו לאחר מלחמת העולם השנייה. בולבי עורר מהפכה של ממש בחשיבה הפסיכואנליטית כשחקר וקבע שגורמים סביבתיים הם המשפיעים ביותר על בריאות נפשית וחולי, בעיקר הפרדות ממושכת מהאם בשנות החיים הראשונות , עקב מוות, חולי , גירושין ועוד.

 

 

הדרכת הורים

הדרכת הורים הינה התערבות טיפולית שמטרתה לסייע להורים להנהיג הורות מיטיבה ואפקטיבית , כשהיא לוקחת בחשבון את הצרכים ההתפתחותיים, הריגשיים  ,הקוגניטיבים והחברתיים של ילדיהם.  כמו כן הדרכת הורים כפי שאני מבינה אותה לוקחת גם בחשבון את אותם צרכים אצל ההורים , ובעבודת צוות משותפת ותוך כדי דיאלוג מתמיד עובדים באופן ממוקד על אותם נושאים שהם מקור לקושי עבור ההורים

 

דימוי עצמי בגיל ההתבגרות

בין כל שלבי ההתפתחות של הילד, אין ספק שגיל ההתבגרות הוא השלב המורכב ולעיתים וגם המאתגר ביותר הן להורים ולמחנכים והן למתבגר/ת עצמו/ה.  זהו שלב בו הקישורים הקוגניטים מתפתחים באופן מועץ והופכים להיות זהים לאלו של המבוגרים, מה שמאפשר לכאורה דיאלוג בין שווים. כמו כן וכידוע ישנה גם התפתחות גופנית ומינית אף היא מועצת, שמייצרת תחושה אצל המתבגר/ת שהוא כבר שייך במובנים רבים לעולם המבוגרים ויכול לקבל החלטות (גם לעיתים הרות גורל) בכוחות עצמו . בתוך כך ולאור היכולת לחשיבה מופשטת שזה עתה הגיעה לשיאה, מופיעה נטייה להטיל ספק בכל מה שהיה מוכר וידוע עד כה , דבר שמעמת אותם לעיתים קרובות עם עמדות המבוגרים סביבם ודוחף אותם להתמרד נגדם . זהו מעבקו הטיבעי של כל מתבגר/ת בדרכם למצוא את קולם היחודי.

 

 

דיכאון

דיכאון הוא מונח רחב מאוד המכיל בתוכו דרגות שונות של סבל נפשי. הסתכלות הולמת למצב דכאוני מחייבת התיחסות לאורך הזמן שהדכאון נימשך והקף הפגיעה בתיפקוד של האדם בחיי היום יום. לא כל דכאון זהה למשנהו. ישנו דיכאון הקרוי "דיסתימיה" שנמשך אומנם לאורך שנים אך אינו פוגע מהותית בתפקוד היום יומי. אנשים הסובלים מדיסתימיה עובדים ומתנהלים באופן נורמטיבי אך בתוכם שוררת תחושה של חוסר טעם והעדר משמעות לחיים שלהם. מצב זה הוא שונה מאוד מ"דכאון מאג'ורי" אשר פוגע ביכולת לעבוד ולבצע לעיתים פעולות בסיסיות כמו להתרחץ , לאכול ואף לקום מהמיטה.דכאון נוסף ואף הוא שונה הינו דכאון אחרי הלידה בו האישה חשה קושי בדרגות שונות כשהקיצוני ביותר מונע ממנה לטפל בתינוקה עד כדי הפיכתו לדכאון פסיכוטי.

 

פסיכותרפיה פסיכואנליטית התייחסותית

הגישה הטיפולית העיקרית בה אני עובדת היא ביסודה דינמית ומושפעת רבות מהגישה ההתייחסותית- אסכולה בת זמננו בתחום הפסיכותרפיה הפסיכואנליטית. גישה זאת מדגישה את התפקיד המרכזי שיש למערכות יחסים על עיצוב הנפש שלנו ומאמינה שהאדם נולד עם כמיהה מובנית (Built-in) להיות בקשר וליצור יחסים עם סביבתו. נגזר מכך שהאישיות מתפתחת מתוך מערכת היחסים הראשוניות של התינוק עם הוריו ודמויות משמעותיות אחרות בחייו.

שיטת Eye Movemente desensitization and Reprocesing) EMDR)

EMDR פירושו הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים. זוהי שיטה לטיפול בטראומות וחרדות בדרגות חומרה שונות שפותחה בשנות השמונים של המאה הקודמת על ידי דר' פרנסין שפירו. דר' שפירו גילתה שמעקב אחר גירוי חיצוני באמצעות תנועת עיניים יכול להפחית משמעותית מחשבות על ארועים וזכרונות טראומטיים. מאז תגליתה השיטה התפתחה רבות והיום לא משתמשים רק בתנועות עיניים אלא במגוון של גירויים המכונים גירויים בילטרלים (שעוברים מהמיספרה אחת של המוח לשנייה) כמו תיפוף לסרוגין בברכיים או רטטים שהמטופל מחזיק בידיו שרוטטים אף הם לסרוגין.